סמכות ועדת ערר מחוזית בדיון בערר על קבלת היתר התואם תב"ע: מדובר בהתנגדות להיתר בנייה התואם תב"ע. נאמר רבות בעניין סמכות ועדת הערר במקרה כזה: בערר מס` 236/07 ע"י היו"ר עו"ד מיכל גלקין – גולן: המקור והבסיס החוקי לזכות הערר לועדת הערר, על החלטה של הועדה המקומית בנושא היתרי בניה, מצוי בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בו נאמר: "(א) (1) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה המקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149 (3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה." בבג"צ 594/89, מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח` נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח` פד"י מד (1) 565, מול האות ג`, נאמר: "הלכה היא שכשמתכוון המחוקק להעניק זכות ערר, קובע הוא זאת בדבר חקיקה... בענייננו לא הוקנתה זכות כזו לגבי החלטות המועצה. באותם המקרים בחוק התכנון והבנייה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש, ומכאן שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות זו אינה קיימת". לעניין היקפה של זכות הערר לפי סעיף 152 (א)(1) ראוי להפנות לפסק דינו של כב` סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה דר` ביין, בעת"מ 136/00 צומת האלופים נ` ועדת הערר: "אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטייה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטייה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטייה כזו, או שהיא אמנם הייתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "ייענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר." וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מנהלית 8/97 קרבסי נעמי ואח` נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח` בו נאמר: "למשיבים אין מעמד בהליכי מתן היתר שלא נלוות אליו בקשה לשימוש חורג, הקלה או סטייה, זולת על פי הוראות תקנה 2 ב` ו - ג` לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970..." זכות הערר למתנגד ניתנה בחוק רק על החלטה הדוחה התנגדות. אין זכות ערר על עצם ההחלטה לתת היתר, אלא אם מוכח כי אישור הבקשה להיתר כולל סטייה מהוראות התכנית. בערר ימ-242/12 ע"י כבוד היו"ר עו"ד גלעד הס: סמכות ועדת הערר בהתאם לפסק הדין בעניין שפר בעבר שררה מחלוקת לגבי היקף סמכותה של ועדת הערר לדון בעררים של מתנגדים כנגד החלטת הוועדה המקומית וזאת לגבי בקשות להיתר בהם לא ננקט הליך של בקשה להקלה או בקשה לשימוש חורג. בנושא זה, גרסו חלק מבתי המשפט לעניינים מנהליים כי לוועדת הערר סמכות לדון בערר על כל החלטה של הוועדה המקומית וזאת לאור סעיף 12ב` לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (לעיל ולהלן: "חוק התכנון והבניה"). לעמדה זו ר`, למשל, עת"מ (ירושלים) 616/07 רוני בראון ואח` נ. הוועדה המקומית מטה יהודה ואח` (פורסם באתר נבו) (להלן: "בראון"):
"מוטב אפוא, לא רק מבחינת הפרוצדורה והסדר הטוב, אלא גם מבחינה מהותית, לבכּר את הוראת סעיף 12ב לחוק כפשוטה, ובהתייחס לסתירה לכאורית עם הוראת סעיף 152(א)(1) לחוק, לנקוט בגישה נדיבה ביחס לסמכויותיה של ועדת הערר המחוזית. גם מטעם נוסף, מבחינה פרשנית, ראוי לכאורה ליתן את הבכורה להוראת סעיף 12ב על פני הוראת סעיף 152. סעיף 12ב מעניק את הזכות לערור, במסגרת סימן ב1 לפרק ב לחוק, המכונן את ועדות הערר המחוזיות וקובע את סמכויותיהן." וכן ר` עת"מ (באר שבע) 281/01 דוידיאן אבנר נ. ועדת הערר מחוז דרום ואח` (פורסם באתר נבו). נציין, כי על סמך פסיקה זו דנה ועדת ערר זו בעררים גם כאשר אלו הוגשו כנגד היתרים תואמי תכנית. עמדה אחרת של בתי המשפט לעניינים מנהליים גרסה כי סמכות ועדת הערר מוגבלת רק למקרים המנויים בסעיף 152(א) לחוק התכנון והבניה, כלומר רק למקרים בהם מדובר בערר על סירוב לבקשה למתן היתר או בערר של המתנגדים לבקשה להיתר וזאת לגבי המקרים של בקשה להיתר הכוללת בקשה לשימוש חורג או הקלה בלבד. לגרסה זו לגבי סמכות ועדת הערר קיימת ורסיה רחבה יותר, על פיה נקבע כי סמכות ועדת הערר כוללת גם מקרים בהם הערר נוגע להחלטה בבקשה להיתר אשר אמנם לא כללה בקשה לשימוש חורג או הקלה, אולם בפועל הבקשה להיתר אינה תואמת את התכנית, כך שהיה צורך בהליך שכזה. לעמדה זו, ר` למשל עת"מ (חיפה) 136/00 צומת האלופים בע"מ נ` ועדת הערר המחוזית חיפה (פורסם באתר נבו). ועדות הערר במחוז ירושלים ובמחוז דרום, פעלו בהתאם לפסק בעניין בראון לעיל, וקבעו כי סמכות ועדת הערר משתרעת על כל ערר על החלטת הוועדה המקומית, יהא נושא ההחלטה אשר יהא. ר`, למשל, ערר (דרום) 6052/11 סולאר באיי יורסלף בע"מ נ. הוועדה המקומית איילות ואח` (פורסם באתר נבו). כאמור, לאחרונה הכריע בית המשפט העליון במחלוקת דלעיל לעניין סמכויות ועדת הערר וזאת בפסק הדין בעניין עע"מ 317/10 אהוד שפר נ. הוועדה המקומית רמת השרון ואח` (פורסם באתר נבו). בפסק הדין בעניין שפר דוחה בית המשפט העליון את העמדה הרחבה לעניין סמכות ועדת הערר, עמדה שהייתה כאמור נהוגה על ידי ועדת הערר זו וכן על ידי בית המשפט לענייניים מנהליים במחוז ירושלים. וכך קובע בית המשפט העליון בעניין שפר לעניין דחיית העמדה המצדדת בפרשנות רחבה לסמכות ועדת הערר: "ודוק: על מנת להסיר ספק אדגיש כי איני מצדד בגישה המרחיבה עוד יותר, שננקטה על ידי בתי המשפט בעניין דוידיאן, עניין נס הרים ועניין מדר ולפיה בכל מקרה של התנגדות להיתר בניה, יש להגיש ערר. לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק" ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר." (הדגשה שלי – ג.ה.). כב` בית המשפט העליון מאמץ אפוא את הגישה הקובעת כי רק כאשר יש בבקשה להיתר משום סטייה מהתכנית החלה על המקרקעין קיימת סמכות לוועדת הערר לדון בערר על בקשה להיתר זו, ונצטט: "דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לועדת הערר." (הדגשה שלי – ג.ה.). חשוב לציין, כי כב` בית המשפט העליון קובע כי סמכות ועדת הערר משתרעת על כל מקרה בו הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית, כך שגם במקרים בהם לא ננקט הליך של פרסום הקלה או שימוש חורג, אך בפועל הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית, תהא סמכות לוועדת הערר לדון בערר, ונצטט: "הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) - היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האיזור, הרי שבכך יסתיים הדיון." (הדגשה שלי – ג.ה.). ניתן אפוא לסכם את הלכת שפר לגבי סמכות ועדת הערר כדלקמן: כאשר אין מחלוקת כי הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית אזי קיימת זכות למתנגדים להגיש ערר לוועדת הערר, וזאת בין אם ננקט הליך של הקלה ובין אם לאו. לעומת זאת כאשר אין בערר טענה כי הבקשה להיתר סוטה או אינה תואמת לתכנית, יימחק הערר בהעדר סמכות.
|