תקופת ההתיישנות לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה:
מהו המועד ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה?
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, החליט לאחד שלושה ערעורים שונים (עע"ם 9272/11 – ועדת מחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח` נגד יעקב ורצהייזר ואח`, עע"ם 9701/11 – אברהם ודורה גולדשטיין נגד הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה, עע"ם 86/12 – קפוא זן שיווק מוצרי מזון (1985) בע"מ ואח` נגד הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה) הנוגעים בסוגיה דומה.
שלושת המקרים נגעו בשאלה "מהו המועד ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, האם ממועד פרסום התכנית או שמא בתום 15 יום ממועד כניסתה לתוקף.
לשם כך יש לבחון את סעיף 197:
197. (א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל מקרקעין או בעל זכות בהם זכאים לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200.
(ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית: שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שירשמו, אף אם כבר עברה התקופה.
חוק התכנון והבנייה מגדיר יום תחילת תקפה של תכנית בסעיף 119 לחוק:
119. (א) תחילתה של תכנית, שאושרה לפי סימן זה, היא בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעיתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מבין ההודעות ברשומות או בעיתון.
(ב) מועד פרסום ההודעה ברשומות יהיה המועד הקובע לעניין תביעת פיצויים לפי סעיף 197.
(ג) אין חובה לפרסם את מסמכי התכנית והוראותיה ברשומות.
מחד גיסא, הרשויות טענו כי לפי סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבנייה, כי תקופת שלוש השנים להגשת תביעה לפיצוייםתהא ביום הפרסום ברשומות. הרשויות טענו כי בסעיף 119(ב) אומר במפורש כי מועד הפרסום ברשומות יהיה המועד הקובע. הרשויות טענו כי סעיף 119(ב) הוא הסדר מיוחד שנועד לחול על תביעות לפי סעיף 197 לחוק ומשמש כחריג לחוק 119. ראשית, טענו כי סעיף 119 תוקן (תיקון 43) ומבחינה היסטורית חקיקתית תומך בעמדתן. שנית, טענו שעמדתן קובעת תאריך מדויק למרוץ ההתיישנות, לעומת עמדת המתנגדים שמעוררת מחלוקות ושאלות. שלישית, טענו כי סעיף 119(א) נכתב במטרה לתת זמן למתנגדים לתכנית להשמיע את דבריהם לפני שהתכנית תוחל.
מאידך גיסא, התובעים טענו כי תקופת שלוש השנים מתחילה במועד כניסה לתוקף, כלומר, בתום 15 ימים ממועד פרסומה.לטענתם, סעיף 119(א) קובע כי תחילתה של תכנית היא בתום 15 ימים מיום פרסום ההודעה ברשומות או בעיתון על דבר אישורה. לטענתם, המועד הקובע בסעיף 119(ב) אינו עוסק במרוץ ההתיישנות, אלא קובע נקודת זמן יחסית למטרות שמאיות בגין ירידת הערך, למען שיערוך הפיצויים. בנוסף, לטענתם נוצרת עילה לתביעה רק כתוצאה מכניסת התכנית לתוקף ושזהו אבסורד שיהיה ניתן להגיש בקשה לפיצויים לפני שבכלל התוכנית נכנסה לתוקפה וגרמה לנזק כלשהו (במידה והפרסום בעיתון ישמש כמועד קובע).
נוסף על טענות אלו הייתה פרשנות ביניים של המתנגדים בעע"ם 86/12, שטענה כי מרוץ ההתיישנות מתחיל בחלוף 15 ימים ממועד הפרסום ברשומות בלבד.
בית המשפט החליט בניגוד לטענת הרשויות, אשר יוצרת קביעת מועד קבוע ומדויק אשר מהווה תכלית ראויה ובהירות משפטית, הוחלט להקל עם התובעים ולקבל את עמדתם. העובדה שההתיישנות לפי סעיף 197 מונעת מהפרט לקבל את הסעד לפגיעה בזכותו החוקתית לקניין הכריעה את כף המאזניים.
להבנתי, סעיף 119(א) מגדיר תחילת תקפה של תכנית לצורך קביעת חישוב היטלי השבחה, רישוי בנייה וכו`, וסעיף 119(ב) מחריג את סעיף (א) במקרה של תביעת פיצויים לפי סעיף 197. לפי סעיף 119(א), הגדירו כי בפרסום המאוחר ברשומות או בעיתון הוא זה שיקבע, בסעיף 119(ב) יש להתחשב בפרסום ברשומות בלבד. בכל מקרה יש לחשב 15 ימים ממועד הפרסום ברשומות ולא רק את הפרסום ברשומות.
רישום בעיתון יכול להתעכב או להקדים מסיבות אלו ואחרות, לעומת רישום ברשומות, שזהו אישור מוסד ממשלתי ולכן הפרסום בו ראוי יותר לצורך החישוב.
|