דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה שלוחה של דיני ההשתק מדיני היושר האנגליים. משמעותה היא חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, גם אם הן מוצדקות לגופן, בשל התנהגותו בקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם. כמו כן, דוקטרינת ההשתק השיפוטי קשורה בטבורה לעקרון תום הלב, שמקורו בס` 39 לחוק החוזים, המוחל בשאר ענפי המשפט דרך ס` 61 לחוק החוזים. הרעיון הוא ליצור הגינות דיונית בין הצדדים לדיון. אחד המקורות לדוקטרינה היא תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. התקנה קובעת כי אין לטעון בכתב טענות נגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם הצהיר הצד הטוען כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו. מנגד, אין מניעה לטעון טענות משפטיות חלופיות. בעניין ע"א 513/89 Interlego A/S נ`Exin-lines Bros S.A הורחבה התקנה כך שהשתק שיפוטי יחול הן בטענות עובדתיות והן בטענות משפטיות חלופיות, זאת בתנאי שהייתה הצלחה לצד הטוען את הטענה החלופית בהליך החדש, זאת מכוח עקרון תום הלב. ודוק: דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת העלאת טענה בעלת דופי של חוסר תום לב דיוני, ובטענות משפטיות חלופיות יש לבחון הצלחה. בעניין רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ` שיכון עובדים, הורחבה ההלכה. נקבע ההשתק השיפוטי מונע מכמה עקרונות, המשפיעים על יישומו, כגון: עקרון תקנת הציבור, האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, עקרון תום הלב, אמון הציבור בבית המשפט, רציונל של מניעת פגיעה לא ראויה בבעל הדין שכנגד ושמירה על טוהר ההליך השיפוטי. כמו כן, הורחבה בחינת ההצלחה, ונקבע כלל ההצלחה החלקית/כלל טובת ההנאה. הכלל המקורי בעניין Interlego קבע כי יש צורך בהצלחה בהליך קודם. בעניין בית ששון, ביהמ"ש קבע כי לא חייבים זכייה בהליך, אלא מספיקה סוג של הצלחה. דהיינו, גם טובת הנאה מסוימת שקיבל אותו צד הטוען בהליך, במהלכו של ההליך הקודם. בעניין בר"מ 8689/14 וע` מק` מגדל העמק נ` מבני תעשייה בע"מ הורחב כלל ההסכמה גם כלפי הסכם פשרה בהליך קודם, כי מעצם טבעו יש טובת הנאה לשני הצדדים. מנגד, נקבע חריג לכלל ההצלחה. ביהמ"ש קבע כי יש לבחון את הטענה המקורית. ראשית, האם הטענה של בעל הדין נטענה עקב טעות תמת לב, או כתוצאה מתרמית, או כתוצאה מהונאה. יודגש, כי טרם יושם החריג בפסיקה. כמו כן, יש לזכור חוסר תום לב וחוסר הגינות דיונית יכולים לגרום לנזק לצד להליך, היכולים להקים תביעה נזיקית. ההשתק השיפוטי יכול לעלות פעמים רבות בענייני מס. המצב השכיח הוא מתן עובדות שונות ע"י אותו בעל דין בתיקי מס שונים, כך שהעובדות יתאימו לתיק ויסייעו בהורדת גובה המס המבוקש. בעניין בר"מ 7785/16 סטנלי ברגלס הווארד נ` הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים. היה מדובר בבניין מגורים בעל 4 קומות הרשום כבית משותף. פורסמה תכנית שהקנתה זכויות בנייה נוספות בבניין, כך שיהיה ניתן להרחיב את הקומה הרביעית ולהוסיף 2 קומות נוספות מעליה. הצדדים חתמו על חוזה המקנה להם זכויות בדירות הבניין, ולאחר מכן, הסכם שיתוף וחלוקת דירות. דהיינו, במטרה שבעתיד תעניק להם זכויות בדירות החדשות במצבם החדש והבנוי. לאור עובדות אלה, הוועדה המקומית בירושלים שלחה הודעה על חבות בהיטל השבחה. בתגובה, ביקשו פטור בטענה שמדובר בבנייה או הרחבה של דירת מגורים לפי ס` 19(ג) לתוספת השלישית. הם טענו כי הסכם השיתוף הוא לקבל הדירות שעוד אינן קיימות, טרם אושרה תב"ע ואין להם חלק בדירה הקיימת במצבה ביום זה. הוועדה דחתה את בקשתם לפטור, וקבעה כי משום שלא היו זכויות בדירות הקיימות בבניין, הרי ם אינם חייבים בכלל בהיטל השבחה משום שהם לא בעל המקרקעין או החוכר לדורות לפי ס` 2 לתוספת השלישית. בוועדת ערר טענו כי לא קמה טובת הנאה כשהעלו את טענותיהם בכתב, משום שמדובר בטענה שהועלתה מחוץ להליך שיפוטי, ואילו הייתה בגדר ההתקשרות עם הוועדה המקומית. ועדת ערר דחתה את הערר וקיבלה את עמדת הוועדה המקומית – הסכם השיתוף משקף עסק של מכירת זכויות בנייה עתידיות ולא הסכם שותפות קנייני. בערר קבעה שמדובר בהצהרה עובדתית מחייבת לכל דבר ושינוי טענותיהם כל עוד זה לא משרת את מטרותיהם לא יתקבל. לכן, ועדת ערר קבעה שלא ניתן לראות בהם בעלים של המקרקעין. כך גם קבע ביהמ"ש המחוזי בערעור שהוגש אליו. הוא קבע שניסיון ההתנערות של המבקשים מטענתם המקורית ייחסם ע"י כלל ההשתק השיפוטי. על כך הוגש ערעור נוסף לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון קבע כי ככלל לא תינתן רשות ערעור במקום בו אין בשאלה המשפטית העקרונית להשפיע על תוצאות ההליך. דהיינו, ללא קשר ליישום ההשתק השיפוטי, כי מי שיעלה טענות סותרות ולא עקביות יכולים להשפיע על אמינות גרסתם. כמו כן, האינטרס החברתי הגלום בפטור מהיטל ההשבחה לפי ס` 19(ג) לתוספת השלישית אמנם ברור, אך היקף הנסיבות לתחולתו אינן ברורות דיין.
|