מערכת המשפט בישראל בנויה מחקיקה ופסיקה, היוצרים גם את כללי ההתנהלות וסדרי הדין במשפט. דוגמה לכך הם שיהוי והתיישנות, אשר משפיעים גם על היקף זכות התביעה של כל אזרח, הן בפן האזרחי ולפעמים גם בפן הפלילי. ראשית, נסביר בקצרה על כל מושג, ולאחר מכן, נבחן את השפעתם בסוגיית היטל ההשבחה. שיהוי הכוונה להשתהות, התמהמהות בהגשת התביעה. זהו כלל משפטי בסיסי שקובע שביהמ"ש לא יידון בתביעה שהוגשה באיחור. כלי זה נפוץ בעיקר בתחום המשפט המינהלי, בין היתר, כתוצאה של קביעת זמנים מוקצבים בחוק להגשת הבקשות השונות מרשות מנהלית. לכן, עיכוב בפנייה לבג"צ שאיננו מוצדק עלול להביא לדחיית העתירה. מנגד, במשפט האזרחי המצב שונה והשימוש מצומצם יותר. התיישנות הכוונה לכך שהמשפט מונע מבחינה מהותית או דיונית את הגישה לבירור הזכויות והחובות בביהמ"ש. זהו כלל משפטי בסיסי הנובע מחוק ההתיישנות, אשר מונע מאזרח את זכותו המהותית או משאיר בידו את הזכות ומונע את בירורה בביהמ"ש. התיישנות קיימת במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי, כשלחוקים מסוימים יש הוראות התיישנות מיוחדות, הקובעות זמני התיישנות שונים בהתאם לאינטרסים השונים העומדים בפני כל חוק וחוק. למשל, ברירת המחדל במשפט הישראלי לתקופת זמן התיישנות לחוב כספי עומדת על שבע שנים. כמו כן, תנאי הכרחי לטענת ההתיישנות הוא שיש להעלות אותה בהזדמנות הראשונה (כטענת הגנה). בשני המצבים, הרציונל הוא לעודד אנשים למצות את יומם בביהמ"ש בהקדם האפשרי, כך שחומרי הראיות ועדויות שונות יהיו מהימנות ורלוונטיות למען הכרעה צודקת יותר לטובת בעלי הדין. כמו כן, יש ויכוח פסיקתי בכל הנוגע ליחס בין כלל ההתיישנות וכלל השיהוי. שיהוי יותר גמיש וניתן לפרשנות לפי נסיבות העניין, כשמנגד, התיישנות שומרת על לוח זמנים נוקשה יותר. התיישנות ושיהוי קיימים גם לגבי היטל ההשבחה, ויכולים להביא אף לביטולה של שומה. העניין נדון בערר 6001/15 חברת חשמל לישראל בע"מ נ` הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יואב. שם, ועדת ערר להיטל השבחה ופיצויים של מחוז דרום דנה בשאלה איזה אינטרס גובר – האינטרס הציבורי בגביית היטל ההשבחה או אינטרס ההסתמכות של האזרח במעשה המינהלי. הוועדה קבעה כי מועדי המימוש השונים של היתרי הבנייה שניתנו לחברת חשמל הם מועדים נפרדים, לצורך בניית תחנת גז (2005) ותחנת הקיטורית המשלימה (2010), כאשר הודעת החיוב בהיטל השבחה נשלחה רק ביולי 2014. לעניין ההתיישנות, חוק ההתיישנות חל גם על גביית חוב מנהלי, בענייננו, היטל ההשבחה. ועדת הערר הזכירה את עניין 8832/12 עיריית חיפה נ` יצחק סלומון בע"מ. שם, ביהמ"ש קבע כי תחילת מרוץ ההתיישנות לעניין היטל השבחה הוא שבע שנים ממועד מימוש הזכויות. יודגש, כי מדובר בהתיישנות דיונית, כך שהזכות עדיין קיימת, אך הכרעה בביהמ"ש איננה אפשרית לאחר מכן. בעניין זה, נקבע כי דיני השיהוי המינהלי וההתיישנות יכולים לחול במקביל, כך שבזמן תקופת ההתיישנות ניתן להחיל שיהוי, אך לאחר תקופת ההתיישנות לא ניתן לדרוש את פירעון החוב. לעניין השיהוי, ועדת הערר הזכירה את עניין 8329/14 עיריית קריית אתא נ` נילי קורן. שם, ביהמ"ש העליון קבע כי יש לאזן בין כמה אינטרסים: הראשון, אינטרס ההסתמכות של הפרט על הרשות, כתוצאה מנוהג או פרקטיקה מקובלת. השני, אינטרס הציבור בגביית מס, כחלק משוויון בנטל המס בין האזרחים, כשוויתור על תשלום מס לאחד יכול להראות כהעדפה פסולה. השלישי, אינטרס של תקינות הרשות ושמירה על עקרון חוקיות המנהל, שיקול של הכוונת התנהגות הרשות בהתרעה או עידוד לפעולה בסדר זמנים סביר וראוי. הרביעי, חובת ההגינות המוגברת של רשות מינהלית, למול חובת האזרח לנהוג בתום לב. החמישית, פעולה לפי הנחיות היועמ"ש בשנת 2012 לעניין גביית חיובים ככלל תוך שלוש שנים. כלומר, היועמ"ש עיגן בהנחיותיו שהליך גבייה בפרק זמן סביר, מן הראוי שלא יעלה על שלוש שנים. לאור זאת, בעניין חברת חשמל לישראל בע"מ חוזקה ההלכה לעניין היחס בין שיהוי להתיישנות בגביית חוב מנהלי, כך שגם בזמן מרוץ ההתיישנות, תהיה הרשות חסומה בפני ביהמ"ש מבירור הזכויות לגביית החוב, כתוצאה משיהוי. כמו כן, ועדת הערר קבעה כי נכון יהיה לפעול לגביית חוב מנהלי לפי הנחיות היועמ"ש, כלומר, תוך שלוש שנים. הוועדה חידדה כי לעניין גביית חוב במועד מימוש נוסף, המאוחר לזה שהתיישן, פתרון של כלי השיהוי יכול לסייע. יודגש, כי מדובר בדעה חלוקה וועדות ערר אחרות פסקו כי אין בחלוף תקופת ההתיישנות של מועד מוקדם למנוע את חיוב מועד המימוש הנוסף שטרם התיישן. לעניין השיהוי, ועדות ערר אחרות כפופות לתקדימי בית משפט העליון בלאו הכי. לענייננו, ועדת ערר פסקה כי היא מקבלת את הערר ודוחה את שומת הוועדה המקומית.
|